פסק-דין בתיק ת"א 2670-05-10

1.         בפניי תביעה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין תאונה בה היה התובע מעורב במהלך עבודתו ביום 26.2.09 (להלן: "התאונה").

2.         אין מחלוקת בין הצדדים בעלי הדין בשאלת נסיבות אירוע התאונה והחבות אלא רק לעניין גובה הנזק.

3.         התובע יליד 22.7.1961 ובמועדים הרלוונטיים  לאירוע התאונה הוא עבד כנהג מערבל בטון אצל חב' קסואני בע"מ (להלן: "חב' קסואני").

4.         כתוצאה מאירוע התאונה נפגע התובע ברגליים, בגב, בצלעות וביד שמאל, והוא סבל משבר מרוסק בעצמות המסרק בכף רגל שמאל. התובע הועבר לבית החולים, רגלו גובסה עד ליום 30.4.09 והוא שוחרר לביתו ללא אשפוז.

            בהמשך התובע היה במעקב רפואי והוא עבר 11 טיפולי פיזיותרפיה.

            בהתאם להמלצת רופאיו נקבעה לתובע תקופת אי-כושר מיום אירוע התאונה, 22.6.09, ועד ליום 29.5.09, ובסה"כ 88 ימים.

5.         התובע פנה למוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה ו-ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה כי נותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לתקנה 35 (1)(ב) לתקנות המל"ל בגין פגיעה בכף הרגל. כמו כן,  המל"ל הפעיל תקנה 15 במלואה והעמיד את נכות התובע על שיעור של 15%.

            התובע טען כי בעקבות התאונה הוא החל לסבול מיתר לחץ דם, אולם המל''ל דחה טענותיו בנדון וקבע כי מחלתו נגרמה בשל גורמי סיכון אחרים וללא קשר לתאונה. בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, קביעתו הנ''ל של המל''ל מחייבת בהליך זה. לפיכך, ומשלא הגיש התובע  בקשה להבאת ראיות לסתור, הוא לא יישמע בטענות כנגד החלטת המל''ל.

6.         בין הצדדים בעלי הדין מחלוקת לעניין גובה שכרו של התובע עובר לאירוע התאונה. בנדון טען התובע כי הוא השתכר סך של 5,500 ש"ח לחודש, מתוכם סך של 2,500 ש"ח שולמו באמצעות תלוש שכר והיתרה בסך של 3,000 ש"ח שולמה במזומן. הנתבעת חולקת על טענת התובע ומפנה להלכה הפסוקה המטילה עליו נטל כבד להוכחת הטענה.

7.         אכן, מתלושי השכר של התובע עולה כי עובר לתאונה הוא השתכר, כביכול, סך של 2,500 ש"ח בלבד. אולם, סכום זה אינו סביר ואינו הגיוני בעיניי וזאת בהתחשב במהות העבודה, נהג מערבל בטון, בהעדר כל טענה כי עובר לאירוע התאונה התובע עבד משרה חלקית וכן מאחר והסכום נמוך משמעותית משכר המינימום.

            אין לבוא לתובע בטענות על שלא טרח להזמין נציג מטעם המעסיק, חב' קסואני, למתן עדות במשפט לעניין גובה שכרו עובר לתאונה, שכן אין לצפות מהמעביד כי יפליל את עצמו ויודה בטענות התובע בנדון.

            חיזוק נוסף לטענת התובע ביחס לגובה שכרו מצאתי בעובדה כי בעבר הוא עבד למשך כ-17 שנים כנהג משאית בחב' קוקה קולה בשכר של כ-8,000 - 9,000 ש"ח לחודש, כל זאת כשנתיים לפני שהחל לעבוד אצל חב' קסואני.

            מנגד, אין להתעלם מהעובדה כי על התובע מוטלת נטל הוכחת גרסתו ביחס לשכר ששולם לו בניגוד למדווח, ולאור כל אלה אעמיד את בסיס שכרו על סך של 4,800 ש"ח נטו.

8.         לתובע אין כל השכלה פורמלית ולרוב הוא עבד כנהג משאית. כתוצאה מאירוע התאונה סבל התובע משברים מרוסקים בעצמות כף רגל שמאל וכן מכאבים ונפיחות בכף הרגל. כפי שהעיד התובע בסעיף 24 לתצהיר עדותו הראשית כמו גם בחקירתו הנגדית (שם, עמ' 17 שורה 12 לפרוטוקול הדיון), נהיגת רכב כבד כמערבל בטון מחייבת שימוש בשתי הרגליים והדבר מקשה עליו בביצוע עבודתו.

            גרסתו הנ"ל של התובע סבירה והגיונית בעיניי שכן תק' 35(1)(ב) לתקנות המל''ל, לפיה נקבעה נכותו הצמיתה, מגלמת השפעה (קלה) על כושר הפעולה הכללי או התנועות ולא בכדי הפעיל המל"ל ביחס לתובע תקנה 15 במלואה.

            זאת ועוד, בהתחשב בגילו של התובע, העדר השכלה פורמלית ומיעוט הסיכויים כי במצבו הוא יוכל להשתלב בעבודה אחרת שבה לא תהיה השפעה למגבלותיו בעקבות התאונה, מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 15%.

9.         כאב וסבל:

בהתחשב בנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובע בעקבות התאונה וניכוי גיל, הוא זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 15,149 ש"ח.

10.        הפסד השתכרות לעבר: